מעשה בכובע-קרטון

כְּשֶׁבָּא אוּרִי הַבַּיְתָה לֹא הָיָה הַכּוֹבַע עַל רֹאשׁוֹ.

"הֵיכָן הַכּוֹבַע?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִמָּא.

הֵרִים אוּרִי אֶת יָדוֹ לְהָסִיר כּוֹבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ – וְהִנֵּה הַכּוֹבַע אֵינֶנּוּ.

לֹא הִרְגִּישׁ אוּרִי שֶׁהַכּוֹבַע אָבַד.

"אוּלַי הָרוּחַ הֵעִיף אֶת הַכּוֹבַע כְּשֶׁהָיִיתִי בַּכֶּרֶם," עָנָה אוּרִי.

"חֲבָל," אָמְרָה אִמָּא, "הַכּוֹבַע עוֹדֶנּוּ חָדָשׁ. מָחָר תַּשְׁכִּים וְתֵלֵךְ אֶל הַכֶּרֶם, אוּלַי תִּמְצָא אֶת הַכּוֹבַע אָחוּז בְּאַחַת הַגְּפָנִים."