|
|
|
|
|
|
מספר קטלוגי: 585-1013
שנת יציאה: 2012
ב"מורה נבוכים" לרמב"ם מופיע משל אשר מתאר ילד שגדל באי בודד ומגיע בו להכרה מדעית. המעקב אחר מקורו של משל זה ומשמעותו הביא את המחבר לגילוי מסורת שלמה של סיפורי אי בודד שהופיעו במחשבה ובספרות היהודית – החל בספרות היהודית ההלניסטית, במחשבה היהודית הימי-ביניימית, ובזו של ראשית העת החדשה.
מסורות אלה מבטאות את המפגש הטעון בין המרחב הגיאו-פוליטי האידיאלי להשגת השלמות האנושית בתרבות היהודית (גן העדן, הפרדס של חז"ל, המדבר, המערה, ההר הגבוה), לבין המקום האידיאלי בתרבות היוונית (האי הבודד). בשעה שהמלומדים היהודיים נפגשו במסורות היווניות של האי הבודד – ובימי הביניים בתיווך אסלאמי – הם שילבו בדרכים שונות בין המוטיבים העבריים והיווניים של המקום הגיאו-פוליטי האידיאלי.
המעקב אחר הופעתם של סיפורים ומסורות אלה, גלגולי הנוסח וההשפעה שלהם מהווה מקרה בוחן אשר מדגים היטב את הדרכים שבהם התמודדו מלומדים יהודיים לאורך הדורות עם המפגש הטעון בתרבויות הגמוניות; הוא מציג את האופן שבו התמודדו איתו בדרך של שילוב השפעות ללא ביטול עצמי. סיפורים אלה הם בבחינת תרומה יהודית צנועה לסוגה הספרותית של סיפורי האי הבודד – החל בהסיודוס ואפלטון שראו באי הבודד את מקום ההתבודדות האידיאלי של הפילוסוף, וכלה ב"רובינזון קרוזו" של דפו ובספרות הפוליטית של האוטופיה שלא במקרה מיקמה את החברה האידיאלית על אי בודד דווקא.
אברהם מלמד הוא פרופסור למחשבת ישראל בחוג לתולדות ישראל וראש הקתדרה ע"ש וולפסון לחקר המורשת ההגותית היהודית באוניברסיטת חיפה. מספריו האחרונים: "רקחות וטבחות: המיתוס על המקור היהודי של החכמות", 2010; "אחותן הקטנה של החכמות: המחשבה המדינית היהודית בימי-הביניים", 2011; Wisdom´s Little Sister: Studies in Medieval and Renaissance Jewish Political Philosophy, 2011.
|
|