תמונה של אבא וילדה/רחל חלפי (קשב)

מחבר: חלפי רחל 

הוצאה: בית עלים

מספר קטלוגי: 96-3320

נושאים: כללי   שירה  

מספר עמודים: 135

ברגעים בודדים של הפוגה, לאורך חמש עשרה שנים, רשמה רחל חלפי בקווים חטופיפ, נעתקי נשימה, רסיסים מתוך תהליכי ההפגעות והכאב שבהם עמדו הוריה. את הפתקים האלה גנזה. עבשיו היא מכניסה אותם בשני קבצים. וראשית, קובץ זה.
בהנחת דפים אלה בפני הקורא יש משום הסתכנות: נכונות לחשוף ולהיחשף, ללא כחל ושרק. בתקופה ארוכת-שנים של מעורבות עמוקה בפרק הקשה מכל. על סף האין.
הטקסטים שלפנינו נכתבו בתוך "תחתית התחתית", בתוך "יורת-התהום".המסע הזה, הן לכותבת הן לקרוא, היא מסע בשדה-מוקשים: צלילה אל הנושא שהוא בדרך כלל בגדר "טאבו".
באחרית-הדבר שלה אומרת רחל חלפי: "הדברים האלה לא נכתבו מבעד למרחק הזמן, מבעד לעדשה הבוררת, המרככת, של הזכרון". הדברים נרשמו בעצם ההתרחשות.הקורא לא יפגוש כאן "התרפקות מעודנת" – אלא מגע טוטלי. לא מטאפוריקה – אלא דיבור היולי, לעיתים כמו-תעודי.
רבים מן הקטעים נרשמו בתוך בתי חולים, בתוככי " מעיה של החיה המדיצינית", וחוסר האונים, הצער והזעם ממוטטים את הלשון.
הניסיון להדביק את המתרחש בזמן-אמת קורע את הדברים ממלחצות השירה.שוב ושוב מתעמתת הכותבת עם אי היכולת להגות את הדברים, עם תפלותן של המילים אל נוכח האסון.
ובתוך מערבולת הארועים, הכלים נשברים. תמונות, מלים, דיבור – פושטים את הרגל. "השיר בורח, זנבו בין רגליו..."וכך, ערום ועריה, מעדיי השפה ומפורקת מתבניות המודוס השירי, מנסה הדוברת לומר את הבלתי ניתן לאמירה.
ובתוך כל זה. כמה משיריו של שמשון חלפי הכלולים גם הם בספר – מביאים צליל אחר.
מעל לכל, לפנינו תמונה של אבא וילדה. דיוקן של קשר, אהבה וחמלה.

אזל