האם הקריאה אל האותנטיות האישית, הבוקעת מיצירותיהם של רוסו, קירקגור, ניטשה, היידר, סארטר, קאמי ואחרים, היא גחמה רומנטית בלבד – או שמא הד למצוקת נפש אמיתי בתקופת דימדומים זאת או אחרת?
האם נוכל להצית מחדש את ניצוץ זהותנו האישית מן האמונה האותנטית הלוהטת נוסח אברהם, אביר האמונה של קריקגור – או שמא נעדיף להתגורר במערת החילוניות בחברת זרתוסטרא של ניטשה וגיבורי הכפירה של קאמי, הרוקדים בחיוניות יצירתית גם על סף התהום?
מיהו ישראלי אותנטי?
שאלות אלה ואחרות מועלות בספר זה ונידונות בשפה בהירה השווה לכל נפש. הדיון הרלוונטי במיוחד לא`דם בשלהי המאה ה20-, המאה שרצחה את האלוהים ונותרה עם ``צללי האל המת``. דהיינו עם ``איזימים`` למיניהם, שרובם קרסו והכזיבו.
ממסקנות הספר: אם אידיאל האותנטיות הוא פרי טירוף הדעת – על כולנו להיות קצת מטורפים על מנת למנוע את הבדיגה ביקר לנו מכל – בעצמיותנו אנו: כל אחד מאתנו רצוי שיערוך לעצמו במו ידיו את שולחנו הקיומי ויימנע מלהעניק זכות זו לאחרים: לא חשוב כל-כך מה קיבלנו בתורשה, בירושה, במורשה ועל מגשי הכסף או העופרת של ההיסטוריה – חשוב הוא מה שעשינו עם מה שקיבלנו.
ומסקנה אחרונה, המנוסחת ברוחו של קירקגור, מופנית אליך, הקורא הפוטנציאלי: אם תקרא בספר זה – תצטער: אם לא תעשה כן – תצטער שבעתיים.
יעקב גולמב הוא פרופסור חבר לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים והעורך הפילוסופי של הוצאת מאגנס.
מבין ספריו: הפיתוי לעוצמה: בין ניטשה לפרויד וכן מבוא לפילוסופית הקיום.
בין היתר, ערך את Nietzsche and Jewish Culture , ניטשה בתרבות העברית (בדפוס) ואת או-או של קירקגור.
אזל