דף הבית > אכולות
"אני הייתי הרעה, הבולמית, כפוית הטובה, התזזיתית, הנוירוטית. ריני שלי היתה אשת הברזל, אנורקסית יפה ומבהיקה, כליל השלמות של השליטה העצמית. מכופפת הזרועות הכי דקה באופק."
לאחר מותה של ריני, אחותה האהובה והנערצת, זו שהצליחה להתנזר מהכול - מהשינה, מהאוכל ולבסוף מהחיים, שבה תמר לגור עם אמה האימתנית. הקירות הולכים וסוגרים על שתי הנשים ועל מערכת היחסים המשפחתית הסבוכה והמעונה שלהן. שכבה אחר שכבה הן מתקלפות עד שנותרת רק האמת האיומה, שאין ממנה מפלט.
אכולות אינו רומן על הפרעת אכילה, אלא על פריעת סדר, על שיבוש, על התמוטטות סדרי עולמה של תמר, הגיבורה, זו שמדברת אליכם בגוף ראשון, צנום ומעורטל. זהו ספר של ניגודים גדולים: בין הרצון להסב את המבט להכרח להמשיך ולהסתכל, בין אנורקסיה לבולמיה, בין דחייה למשיכה - המשיכה לגעת בכאב עצום, בפצע חשוף, בעירום המוחלט של הגוף והנשמה. "אכולות" הוא ספר על רעב במשמעותו העמוקה ביותר - רעב לחיים ולאהבה, לחום ולאושר. כתיבתה של רותי זוארץ טורפנית ובולענית, מישירת מבט ונטולת מורא, ואכולות הוא יצירה יוצאת דופן, נועזת ומטלטלת, היוצאת מן הלב וחודרת עד בטן. רותי זוארץ, בת 34, עיתונאית. אכולות הוא ספרה הראשון.
"בסוף היום אני משכיבה את אימא, וירכיי כבדות מכל האוכל שרוכב עלי. אני רואה אותו, חי, נתלה עלי בווים, כמו נתחי בשר באטליז. הורידים שלי בולטים יותר מרוב הדם שלא רגיל לזרום בלחץ גבוה כל כך, עכשיו כשיש ויטמינים, מינרלים, מלחים שמזינים אותו. אני קולר, אני אבן חותם כבדה." ליבי התרחב כאילו נפתח לי חלון ונפרש למולי נוף פסטורלי, כפרי ונקי. אני כל כך אוהבת את המחלה שלי. בחיים לא אעזוב אותה. היא כל מה שאני, ואני אהיה כל מה שהיא. אני נושמת אותה, מחבקת אותה. מקעקעת אותה על כל סנטימטר בגופי.
לאחר מותה של ריני, אחותה האהובה והנערצת, זו שהצליחה להתנזר מהכול - מהשינה, מהאוכל ולבסוף מהחיים, שבה תמר לגור עם אמה האימתנית. הקירות הולכים וסוגרים על שתי הנשים ועל מערכת היחסים המשפחתית הסבוכה והמעונה שלהן. שכבה אחר שכבה הן מתקלפות עד שנותרת רק האמת האיומה, שאין ממנה מפלט.
אכולות אינו רומן על הפרעת אכילה, אלא על פריעת סדר, על שיבוש, על התמוטטות סדרי עולמה של תמר, הגיבורה, זו שמדברת אליכם בגוף ראשון, צנום ומעורטל. זהו ספר של ניגודים גדולים: בין הרצון להסב את המבט להכרח להמשיך ולהסתכל, בין אנורקסיה לבולמיה, בין דחייה למשיכה - המשיכה לגעת בכאב עצום, בפצע חשוף, בעירום המוחלט של הגוף והנשמה. "אכולות" הוא ספר על רעב במשמעותו העמוקה ביותר - רעב לחיים ולאהבה, לחום ולאושר. כתיבתה של רותי זוארץ טורפנית ובולענית, מישירת מבט ונטולת מורא, ואכולות הוא יצירה יוצאת דופן, נועזת ומטלטלת, היוצאת מן הלב וחודרת עד בטן. רותי זוארץ, בת 34, עיתונאית. אכולות הוא ספרה הראשון.
"בסוף היום אני משכיבה את אימא, וירכיי כבדות מכל האוכל שרוכב עלי. אני רואה אותו, חי, נתלה עלי בווים, כמו נתחי בשר באטליז. הורידים שלי בולטים יותר מרוב הדם שלא רגיל לזרום בלחץ גבוה כל כך, עכשיו כשיש ויטמינים, מינרלים, מלחים שמזינים אותו. אני קולר, אני אבן חותם כבדה." ליבי התרחב כאילו נפתח לי חלון ונפרש למולי נוף פסטורלי, כפרי ונקי. אני כל כך אוהבת את המחלה שלי. בחיים לא אעזוב אותה. היא כל מה שאני, ואני אהיה כל מה שהיא. אני נושמת אותה, מחבקת אותה. מקעקעת אותה על כל סנטימטר בגופי.
אזל
לקוחות שרכשו את המוצר הזה, רכשו גם את המוצרים הבאים:
