אל גן העדן

רומן נועז ומבריק המתפרשׂ על פני שָלוש מאות ופורשׂ שלוש גרסאות שונות של הניסוי האמריקאי, על נאהבים, על משפחה, על אובדן ועל ההבטחה החמקמקה לאוטופיה.  

בגרסה חלופית של אמריקה ב־1893, ניו יורק היא חלק ממדינות החירות, שתושביהן יכולים לאהוב כל מי שחשקה בו נפשם ולחלוק איתו את חייהם (לפחות כך נראה). צאצא צעיר ושברירי למשפחה רמת־מעלה מתנגד לאירוסין עם מחזר אמיד וראוי, ונמשך אל מורה למוזיקה רב־קסם וחסר אמצעים. במנהטן שבעיצומה של מגפת האיידס ב־1993, גבר הוואִי צעיר חי עם בן זוגו המבוגר והעשיר ממנו בהרבה, ומסתיר את מצוקות ילדותו ואת גורלו של אביו. וב-2093, בעולם משוסע במגפות ונתון לשלטון טוטליטרי, נכדתו הפגועה של מדען רב־עוצמה מנסה למצוא את דרכה בחיים בלעדיו – ולפתור את תעלומת ההיעלמויות של בעלה.

שלושת סיפורי המעשה האלה מצטרפים זה לזה בסימפוניה כובשת ורבת־המצאות, שהתווים והנושאים החוזרים ונשנים בה מעמיקים ומעשירים אלה את אלה: בית מידות מהודר בוושינגטון סקוור פארק בגריניץ' וילג'; מחלה וטיפולים שגובים מחיר נורא; עושר ועליבות; החלשים והחזקים; גזע; הגדרת המשפחה וההשתייכות ללאום; הצדקנות המסוכנת של בעלי העוצמה ושל מהפכנים; הכמיהה למצוא מקום בגן עדן עלי אדמות, וההבנה ההדרגתית שמקום כזה אינו יכול להתקיים. מה שמאחד לא רק את הדמויות אלא את האמריקוֹת האלה הוא קיומן של האיכויות שעושות אותנו אנושיים: פחד. אהבה. בושה. צורך. בדידות.  

אל גן העדן הוא רומן של תקופות מעבר ממאה למאה  ויצירה בעלת עוצמה ספרותית מפליאה, אבל בראש ובראשונה זוהי יצירה של גאונות רגשית. סוד כוחו של הרומן היוצא דופן הזה הוא הבנתה של ינגיהארה את התשוקה המייסרת להגן על אהובינו – בני זוג, נאהבים, ילדים, חברים, בני משפחה ואפילו האזרחים בארצנו – ואת הכאב הנגרם לנו כשידנו קצרה מלהושיע.

ספרה הקודם של ינגיהארה, חיים קטנים, נכלל ברשימת המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי האמריקאי, לפרס מאן בּוּקֶר ולפרס בֵּייליז לסיפורת מאת נשים בבריטניה, וזכה בפרס קירקוס היוקרתי. הוא צוין לשבח כאחד הספרים הטובים לשנת 2015 בניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, וול סטריט ג'ורנל, רשת הרדיו הציבורית של ארצות הברית (NPR), ואניטי פייר, ווג, אוֹ, המגזין של אוֹפְּרָה, האקונומיסט ופיפל.