סיפור אהבה בשני קולות קדמיים ועוד קול אחד ברקע. הקול שברקע הוא קול המספר השייך לעייריה קטנה וקצת נידחת. שני הקולות הקדמיים הם איש ואישה, לא צעירים, אוהבים, נאבקים זו בזו, מוותרים, ושוב משלימים. מחזורי המאבק וההשלמה מחדשים את אהבתם ומזרימים בה חושניות חריפה.
אל תגידי לילה - קומדיה של עיירה מדברית מרוחקת: בבית פרטי בלילות השבת, או בבית הקפה המקומי, נפגשים קציני צבא קבע ורעיותיהם המורות, מתווכי דירות, ראש העיר הקשישה, סוחר נשק מזדמן, מתווכחים על משמעות החיים ועל הפוליטיקה והטלויזיה, מתגעגעים לתל אביב, מתאמצים להתעלם מנוכחותו הקודרת של המדבר.
אל תגידי לילה - רומן שהוא גם שיר על מות ילדים, על כיסופים לילד שהיה ואיננו ועל ילדים שכבר לא יוכלו להיוולד.
עמוס עוז ממשיך כאן בחיפוש חילוני-רליגיוזי, בדרך לאיזו נקודת השתוות המאפשרת לאהבה לדחות את קרבת המוות.
אזל