´אנשים עלובים´, הרומאן הראשון של דוסטוייבסקי הצעיר (1846) - כניסתו המרהיבה של גאון פרוע אל הספרות - מתורגם כאן לראשונה מרוסית לעברית, בתרגום רענן וגמיש של רועי חן (אין לטעות בין הרומאן הזה לבין השלישי של דוסטוייבסקי, ´חלכאים ונדכאים´ משנת 1861).
´אנשים עלובים´ הוא סיפורה של אהבה חמקמקה, ספק אירוטית ספק אבהית, של "זקן" (בן פחות מ-47), מקאר דבושקין, לורנקה, נערה יתומה וענייה בת 17 ומשהו, קרובת-משפחה רחוקה שלו, שנמלטה בעור-שיניה מגורל של ניצול מיני. דבושקין הוא פקיד-מעתיק-מכתבים - ממש אקאקי אקאקיביץ´ מן "האדרת" של גוגול - אך בעל נפש גדולה; ורנקה גרה בבית השכן; הוא רואה את חלונה מחלון החדרון-המטבח שבו הוא מתגורר, אך רוב הזמן הוא מסתפק בשליחת מכתבים ואינו חוצה את החצר בין חדרו לחדרה. אהבתו של הגבר המסורבל והביישן, הבלוי והנאיבי, השונה כל-כך מגיבור רומנטי, היא אהבה צנועה, שוגה בדמיונות. דומה שאפילו אינו מבקש לכבוש את לב הנערה. כל שהוא רוצה הוא להקריב את עצמו, להוציא את הקופייקות האחרונות שלו על משלוחי פרחים וסוכריות וענבים וחולצות ובדים, לשגר לה כסף וספרים, לשמח אותה. הוא רוצה לחיות את חייו רק למענה - אך מה פירוש הדבר?
מכל יצירותיו של דוסטוייבסקי בתקופה הראשונה, "הגוגולית", של כתיבתו (לפני שנו תמאסרו וגלותו בסיביר) רק רומאן-המכתבים ´אנשים עלובים´ זכה להצלחה מיידית עצומה אצל המבקרים ובקרב קהל הקוראים. על הסופר בן ה-24 צנחה בבת-אחת תהילה פתאומית והוא הפך לידוען נערץ. למעלה משנה עמל בעקשנות על כתיבת ספרו הראשון, סיים אותו וחזר וכתב אותו ארבע פעמים, שמח והתעצב עם הדמויות: "לפעמים אף בכיתי בדמעות היוצאות מן הלב על גיבורי התמים"... במאי 1845 הלך חברו-לדירה, הסופר המתחיל גריגורוביץ´, אל המשורר נקראסוב עם כתב-היד. כל הלילה קראו השניים את הספר בקול והתמוגגו, צחקו והזילו דמעה, ובארבע בבוקר רצו נפעמים להעיר את הסופר החדש משנתו כדי לחבקו. "ומה אם הוא ישן", אמר נקראסוב, "הלוא זה חשוב משינה". נקראסוב מיהר עם כתב-היד אל המבקר רב-ההשפעה בלינסקי, שמלה מפיו היה בה כדי לחרוץ גורלו של ספר, והלה הכריז שנולד גוגול חדש, ועוד טוב מגוגול.
להפתעת קוראי ´החטא ועונשו´, ´אידיוט´, או ´האחים קרמאזוב´, דוסטוייבסקי הצעיר הוא סופר קומי לעילא - כאילו אכן יצא "מתחת לשולי ´האדרת´ של גוגול"; סופר קומי, אך לא מנוכר. ´אנשים עולבים´ שלו זרוע שיאים קורעי-לב. וכבר כאן מבצע דוסטוייבסקי בבירור את "המהפכה הקופרניקאית זוטא שלו" (כדברי בכטין) בתפיסת דמות האדם, בהפיכתה מדמות מוגמרת, שניתן לסגור עליה מבחוץ באמצעות התשובה לשאלה "מי היא?", לדמות כספיתית, פתוחה, שתודעתה-שלה מתפלמסת בלי-הרף סביב הגדרתה.
גרסה מודפסת
מחיר קטלוגי: 84 ₪
המחיר שלנו: 71.4 ₪
הרווח שלך: 15 %
הוסף מודפס לסל