רבי נחמן מברסלב סיפר פעם משל על יהודי אחד שחלם חלום, ובחלומו – גשר ומתחתיו אוצר. בבוקר השכים היהודי למסע ובסיומו הגיע לגשר שראה בחלומו. בסמוך לגשר פגש בזר שהניאו מעמלו וגילה באוזניו ש"חלומות שווא ידברו", הן גם הוא חולם זה זמן רב על אוצר בלום הספון תחת תנורו של יהודי אחד מעיר רחוקה, אך אין הוא מטריח עצמו, כי אינו מאמין בחלומות. הרי כל האוצרות מצויים בתוכנו, כל התשובות וכל השאלות גם הן.
בספר זה יוצאת הכותבת למסע פנימי שתכליתו לדלות רגשות, מחשבות, מסקנות ורצונות ולחלום חלומות. נפשה מבקשת אחדות, כמהה ליופי, לשלמות, לאהבה ולחיים, נכספת להפוך לחלק מהאינסוף, מהנצח.
לשם כך היא נוטשת את העולם החיצוני ואת הכלים הטכנולוגיים ואף בזה להם, כמו לאותו זר המהווה מכשול בדרך לחשיפת האוצר האמיתי, הטמון בכל אחד מאיתנו.