ספר זה בוחן את דיוני ועד הלשון בתקופה המכרעת של התגבשות העברית החדשה כשפת דיבור וכתיבה, בשנים 1912 עד 1928, ומתמקד באמונות ובאידיאולוגיות המשתקפות בדיונים על השפה: מה היתה תפיסת עולמם של מחדשי השפה? האם התכוונו להחיות את שפת התנ"ך, או שמא התכוונו שהעברית החדשה תהיה שונה מן העברית התנ"כית? אילו סוגים של עברית החשיבו כראויים, ואילו החשיבו כפסולים? האם שאפו שהעברית תדמה לשפות שמיות אחיות כגון ערבית או ארמית, או שמא העדיפו שהשפה המתחדשת תהיה מערבית ו"אירופית" יותר? אילו פעולות בתחום השפה החשיבו חברי הוועד כדחופות וחשובות במיוחד? האם ניסו להחיות שפה עתיקה או ליצור שפה חדשה? האם היו שמרנים בתפיסותיהם, או שמא היו חדשנים?