בעקבות הזמן האבוד 1 / מרסל פרוסט

מחבר: פרוסט מרסל 

הוצאה: הקבוץ המאוחד

מספר קטלוגי: 31-2117

נושאים: סיפורת - מתורגמת  

מחלקה: קריאה

בעוד 3000 עמ` יסתיים המסע בעקבות הזמן האבוד. מה שנראה עכשיו כתנועה קדימה ייהפך לתנועה לאחור. מה שהיה חומר ממשות יהפך לזכרון ולזמן. תולדות החיים יהפכו לתולדות כתיבתו של הספר.
היצירה הזאת היא מפעל חיים פתוח וסגור כאחד, מצד אחד סופה תוכנן מראש, ומצד שני היא נידונה להיות בלתי גמורה לעולם. ולפיכך - למרות כוליותה ההדוקה, ניתן לקרוא בה גם חלק-חלק (כפי שקראו אותה קוראיה הצרפתים הראשונים, לאורך 14 שנה).
יצירתו של פרוסט - ספק אוטוביוגרפיה, ספק רומאן-חניכות חובק כל, הזורמת מן התהיה אחר מה שאבד אל ``הזמן שהושב`` - היא יצירה שאין לסכמה, משום שתפיסת הדמויות שבה חשופה תדיר לתפניות חדות ולסתירות, ומשום שתמונת המציאות בעולמו הדמיוני של פרוסט משתנה ללא הרף, ומשום שאצל פרוסט אתה מצוי תמיד באיזו דרך צדדית, ועליך להבין שזוהי בעצם דרך המלך. אין לסכמה ועל כן גם ניתן לומר כי כולה אינה אלא בגדר הרחבה מדהימה של משפט אחד בלבד: המספר נעשה סופר. נקודת הסיום היא גם נקודת ההתחלה: מי שביקש להיות סופר אך נכשל בנסיונותיו, חש כי בכוחו להתחיל במפעל חייו: החומרים שמהם נבנו חייו עד כה החומרים שמהם תיבנה יצירתו.
באיחור של למעלה מ70- שנה מתחילה סוף סוף לראות אור בעברית במלואה יצירתו אדירת הממדים של פרוסט - הרומאן החשוב ביותר של הספרות הצרפתית במאה העשרים ומן הפסגות הספורות של הפרוזה המודרנית. ``הספריה החדשה`` תפרסם את 3000 עמ` של פרוסט ברציפות, בתרגום מופת של הלית ישורון, תרגום המעביר את המשפט הפרוסטיאני הייחודי לעברית בת זמננו, ופותח בכך אופציות חדשות גם בפני הספרות העברית.
הכרך הראשון - ``בצד של סוואן`` - נדפס בצרפת (על חשבונו של המחבר!) ב1913- וכלל שלושה חלקים: א`: ``קומברה``; ב`: ``אהבתו של סוואן``; ג`: ``שמות הארצות: השם``. הספר הראשון של ההוצאה העברית מביא את ``קומברה``. הספר השני יביא את החלקים ב` וג`.
``קומברה`` היא אפוא נקודת המוצא למסע גדול ובלתי נשכח, מסע אל זמנה של החוויה הנפשית, מסע לאורך מפעל חייו של פרוסט, שהוא יצירה בודדת השקולה כנגד כל כתביו של סופר אחר. כל מה שכתב פרוסט לפני ``בעקבות הזמן האבוד`` הוא רק הכנה ליצירה האחת העתידה לבוא, שתהפוך להיות תמצית חייו ואשר תגיע לסיומה רק במותו, ב1922-.
בהשוואה לתמונת העולם המגובשת של מחברי הרומאנים שלפניו מעתיק פרוסט את הדגש אל תהליכי הגיבוש. השאלה איננה עוד שאלת פשר המציאות, אלא השאלה כיצד אנו מכירים במציאות, ואיזו מציאות אנחנו מכירים.
(קוראי ``הספריה החדשה`` מופנים גם אל מסתה של אלישבע רוזן, ``החלק והשלם ביצירתו של פרוסט``, המופיעה בספר מעזבונו של פרוסט, ``אלברטין איננה``, הספריה החדשה, 1990: משפטים ממסה זו שולבו כאן, על עטיפת הספר).