בעקבות הזמן האבוד 2 / מרסל פרוסט

מחבר: פרוסט מרסל 

הוצאה: הקבוץ המאוחד

מספר קטלוגי: 31-2236

נושאים: סיפורת - מתורגמת  

מחלקה: קריאה

מסעו המונומנטלי של פרוסט `בעקבות הזמן האבוד` נמשך עתה בעברית בתרגומה הרענן ובעל התנופה של הלית ישורון. בספר זה מופיעים, לראשונה בעברית, ``אהבה אחת של סוואן`` ו``שמות מקומות: השם``.
``אהבה אחת של סוואן`` מציג את סוואן 15 שנים קודם להופעתו בקומברה (בספר הקודם), ופורש את טירופי האהבה שלו. זהו חלק יוצא דופן במיכלול, כי פרשת התאהבותו של סוואן באודט - הלוא היא הגבירה בוורוד מ`קומברה` - מתנהלת לפני הולדתו של פרוסט, ובכל זאת היא מסופרת על ידו כרומאן ``רגיל``, ``בגוף שלישי``, שמספרו ``כל יודע``. לפיכך אפשר לקרוא חלק זה גם בפני עצמו, כרומאן אהבה מבריק ואכזרי, שבו סוואן נוגע ללב, אבל גם דמות קומית.
אודט, האשה ה``מפוקפקת``, כמעט נעדרת לחלוטין לאורך הרומאן הזה, לאו דווקא בגלל נסיעותיה מפאריז או בגלל התחמקויותיה מסוואן. דמות הבשר (או הקרטון) שלה, גם כשהיא נוכחת, אובדת בטלטלה המענה שמקננת בסוואן, המעצימה אודט אחרת, ``כאילו היה מישהו מראה לנו פתאום את אחת ממחלותינו תלויה מחוץ לנו ולא היינו מגלים דמיון בינה לבין מה שכואב לנו``.
אף כי סוואן מנסה לגלות כל העת מיהי בעצם אודט - אודט ``נכתבת`` בתודעתו, והיא תעתוע של הזיכרון המיידי ושל השרשרת האינסופית של התגובות הנפשיות, ושל התגובות על התגובות. גם כל מה שמזדמן עמה באקראי נעשה קשור אליה בתודעה, וקובע את ``מהותה``. כך, למשל - טלטלה נעלמה, שמעורר בסוואן קטע מוסיקלי לכינור ופסנתר (מיצירה שאינו מכיר את כולה), כשהפסנתר מייצג גם את תפקיד הכינור - קטע שהאפקט שלו נובע מזכרון נגינתו בפעם קודמת, ואשר מנוגן כשאודט נוכחת - משכתב את אודט בתודעה ומחולל את ההתאהבות. אפילו לסוואן עצמו ברור שכאשר תחדל אודט להיות נעדרת תמיד ומדומיינת יהפכו מעשי חייה מעוטי עניין כשלעצמם. בגידות שהוא מייחס לה כל העת, וגם אינו מאמין בהן ( אף כי מן הסתם הן אמת) עשויות להפיק מתוך אהבתו קינאה, המפיקה שינאה, המחלישה את אהבתו, וכשהאהבה נחלשת, נחלשות גם הקינאה והשינאה, מה שמאפשר להיזכרויות אחרות לעלות ולגרור חרטה ואהבה מלאת רוך. במעגלי קסמים כאלה, המזינים את עצמם, סובבת תודעתו של סוואן כל העת: ההיעדרות יוצרת נוכחות, הנוכחות מביאה להיעדרות, וכל זה מביא לתחושת חיוניות פנימית גדולה, שרק הישחקותה עם הזמן החולף מאפשרת את ההשתחררות (בעזרת אותה מוסיקה עצמה) ואת המחשבה שביזבז שנים על אשה שאפילו לא מצאה חן בעיניו; ואולי רק המצב האחרון הזה מאפשר נישואים. ולפיכך אהבת סוואן לאודט היא חקירה מברקיה בהיפוך שבו היצוג (בתודעה, בזיכרון, בכתיבה) קודם למה שמיוצג בו. כך מנכס לעצמו סוואן את אודט במין רכושנות חסרת מעצורים.
ב``שמות מקומות`` מתאהב פרוסט הילד בז`ילברט, בתם של סוואן ואודט, בסיפור המקביל לסיפורו של סוואן. המיסגרת לסיפור היא כל אותם מקומות שמהותם בתודעה נקבעת בכפוף לפעילותה המוקדמת לאור צלילי שמותיהם, וגם על פי מה שהזדמן בהם באקראי. הזמן החולף מגולם באמצעות שינויי האופנה של הנשים, והמיפגש עם יער בולון, כעבור שנים, אינו יכול להשתחרר ממהותו ה``אמיתית`` של היער, שנקבעה כה באקראי בעבר ונעדרת בהווה, אך קיימת בזכרון.