טליה
תמיד חלמתי להיות ציפור חופשייה, אך כעת אני לכודה בין כלא אחד לאחר, כשהדבר היחיד שאליו אני כמהה הוא לפרוש כנפיים ולעוף.
מכורה. מוכה. מורעבת. מסוממת.
חשבתי ששום דבר אינו יכול עוד לצלק אותי, עד שאלכסיי נכנס לחיי והחל לסלק את קהות החושים.
הוא אסון מבחינתי. וזה לא קשור להיותו איש מאפיה מסוכן, אלא למציאות שאין לי עוד רצון להיות חלק ממנה.
אלכסיי
אני חי על פי כללים – הכללים של הוריי.
בעולם המאפיה יש מסורות. ציפיות.
הדברים האלה לא מעניינים אותה. שום דבר לא מעניין אותה.
היא חושבת שרימתה אותי בעיניה הרדופות.
אבל היא לא יודעת שאני מבין אותה ורואה לתוכה טוב יותר מכולם.
היא רוצה לפרוש כנפיים.
אבל אני עומד לקצוץ אותן.
ולהפוך אותה לשלי.