גמר טוב / יוכי ברנדס

מחבר: ברנדס יוכי 

הוצאה: הקבוץ המאוחד

מספר קטלוגי: 31-2831

נושאים: סיפורת - מתורגמת  

``שרה התחתנה ב`זאת חנוכה` והתגרשה ב`תענית אסתר`, וכל אותם שישים-ותישעה ימים לא חדלה לאהוב את בנימין`` - כך, ב``גמר``, נפתחה הנובלה של יוכי ברנדס, וההמשך ייתן, בדיעבד, תוכן במישפט מסכם זה, עד שיהפוך אותו לרב-משמעי.
שרה - שנולדה לתוך העולם החרדי-חסידי של בני ברק לאם צדקת - ``מורדת`` בהוריה, דבורה ויצחק, כשהיא מגיעה לפירקה ומסרבת לכל העילויים שמשדכים לה; היא לוקחת לעצמה חירות ועצמאות ללכת אחר אהבתה הגדולה לבן דודה בנימין, בנה של גיטה, האחות הגדולה של דבורה אמה. הסיבות להתנגדות הוריה לנישואים עם בן-דודה תלמיד-הישיבה, ששרה אהבה אותו עוד מילדותה, כשנהגו לשחק יחד - הולכות ונחשפות, סיבה מאחרי סיבה.
הקריסה הטראגית של הנישואים, וחזרתה של שרה אל השייכות החמימה של משפחתה, הם הניצחון של העולם הסגפני של דבורה, ושל החומרות והאיסורים של העולם החרדי בכלל, על פני העולם החושני-רגשי, החופשי יותר, של גיטה.
אולם, למעשה, האהבה הגדולה הגדולה של הסיפור היא אהבתן של שרה וגיטה דודתה - אהבה חושנית מאד, גופנית - וגם היא רק תחליף לאהבתה המסובכת של גיטה לאחותה דבורה.
ה``זיווג המזוייף`` של בנימין ושרה הוא איפוא כזה משום ששניהם אינם אלא כלי לאהבה אחרת. שרה, המורדת באיסורים, היא, באופן אירוני, ההיפך ממי שחי את חייו שלו-עצמו מתוך חירות. בחירתה מתוכנתת מרגע לידתה, כאילו בת הקול שהכריזה קודם יצירתה למי היא מיועדת היתה זו של גיטה; ובנימין נוצר רק כדי להתחתן איתה. ``התהום`` שעמלה הסיפור אינה רק חשיפה אל האור של מי תהום חיים, אלא גם פריצה של תהום אפלה, ואין גירסה אחת מהו האור ומהו החושך.
הנה איפוא עוד סיבה מדוע הנישואים הללו צריכים להיכשל: הם אינם הם עצמם אלא תחליף של תחליף, ולמרבה האירוניה, דווקא בנימין, המנוכר והעצור, הבלתי מודע לעצמו יותר מכל הדמויות האחרות - עובר בסיפור את התהליך המשמעותי ביותר: הוא לומד לדעת, בסופו של דבר, ``שאני אוהב אותך בעצמי``, וכי אינו ``רק כלי לאהבה הגדולה שלכן``.
זהו סיפרה הראשן של יוכי ברנדס, שהיא עצמה ``יוצאת`` העולם החרדי. עוצמתו של הספר באה לו לא רק בגלל ההשתהות על פרטים סוגסיביים, אלא גם בגלל ההישג הסגנוני - הגלישה הגמישה בין סגנונות של מסירת הסיפור המשקפים את האקלימים הסגנוניים הנבדלים של דמויות שונות ובה בעת מותחים מרחק אירוני מהם.