ריימונד קרבר מספר סיפורים מהחיים בשפה שגם היא מהחיים: משפטים קצרים, תחביר פשוט, אוצר מילים רגיל. אמריקה שלו היא אמריקה של אנשים רגילים. אמריקנים רגילים, שלפתע היו למפסידים במרוץ אחר החלום האמריקני. באמצע החיים קורה להם משהו - תאונה, פיטורים, ביקור אצל חבר - והם נופלים לתוך איזה סדק במציאות החברתית, שציפה להם תמיד מתחת לקרום הדק והשביר של השגרה. הם תקועים ואין מי שיחלץ אותם. את התקיעות שלהם מתאר קרבר בלי שום ויתורים ובלי שום צדקנות, ביושר מצמרר שכולו בגובה העיניים. הרבה אלכוהול, הרבה אטימות, הרבה ניתוק, הרבה ייאוש - קרבר הוא מבין גדול בייאוש. אבל מתוך כל זה, בניגוד לכל הצפוי, עולה חמימות אנושית ואהבת אדם שכמוה כמעט כקריאה למהפכה מוסרית שלמה. סופר כמו קרבר מופיע רק פעם בכמה עשרות שנים. בניגוד למקובל על המו"לים, הוא הוכיח שאפשר לבסס מוניטין של סופר גדול על סיפורים קצרים בלבד (הוא כותב גם שירים). בניגוד לאסתטיקה האוונגארדית של כתיבה מתוחכמת, אליטיסטית ומודעת לעצמה ששלטה בשנות השבעים, הוא מסמן, יותר מכל סופר אמריקני אחר, את התפנית שחלה בשנות השמונים לעבר ריאליזם מסוג חדש, אולי משהו המזכיר את ההיפר-ריאליזם באמנויות הפלאסטיות. אבל, כפי שכתב מבקר ה"לוס אנג´לס טיימס" על ספר זה, "קרבר הוא יותר מריאליסט; יש בכמה מסיפוריו איזו מוזרות, כעין קליפה הצופנת בחובה את המיתוס".
ריימונד קרבר נולד ב-1939 בקלאטסקייני, אורגון, ולאחר נדודים ברחבי ארצות הברית הוא שוב מתגורר במדינה זו. הוא עבר בחייו כמעט את כל מה שקורה לדמויותיו, כולל שנים של אלכוהוליזם הרסני, אבל הוא המשיך לכתוב. קרבר זכה בכמה מילגות ופרסים ספרותיים. דבר קטן וטוב הוא ספר סיפוריו השלישי, והראשון היוצא בעברית.
אזל