דן צלקה נוהג להדק פיסות נייר ודפי מחברת בארבעה אטבים: אטב עץ ישן, שיאה לו יותר הכינוי מקל כביסה, מהדק רשימות על מסעותיו; אטב עץ רחב יותר, שצבעו צהוב-כנרית, מהדק הירהורים על ספרות, מוסיקה וציורי אטב פלסטיק גדול וירוק מחבר הגיגים על חברה ופוליטיקה ואטב דמוי ראש-סוס, שנקנה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, מהדק וידויים זעירים, אמרות ומכתמים.
בקובץ המסות שלפנינו - כמו בקודמו, "סימניות" - קליידוסקופ הדימויים והאידיאות מתנועע ללא הרף; המראה מתחלף, הצירופים משתנים. צלקה בוחן בסקרנות ובספקנות את ה"סדר" הישן ואת ה"תוהו" של ימינו.
"קסם הקריאה אינו סוד למי שאוהב לקרוא" הוא כותב, "אדם שקורא לעולם איננו אומלל. הוא חי בביטחה בין דפי ספרו, מתייר לשעה בממלכת הדמיון המהפנטת".
אזל