"וזה?" עיניו חדרו לתוכי, ורציתי כל כך להסיט מבט, אבל לא יכולתי. מעולם לא הייתי פחדנית, ולא התכוונתי להתחיל להיות כזאת עכשיו.
"מה היא הציעה לך, לוסיה?" הוא שאל שוב כשלא עניתי.
שפתיי התעקלו לחיוך עצוב. "היא הציעה לי דרך לחזור הביתה."
לכל אחד ישנו הרגע הזה שקובע איך ייראה המשך החיים שלו, הרגע שמותיר בו חותם שלעולם לא ייעלם או ידהה, לא משנה כמה זמן יחלוף. הרגע שלי קרה כשהייתי בת ארבע־עשרה.
מאז לא חייתי, רק התקיימתי וחיכיתי לרגע שלי, הרגע שבו אחזור הביתה. עד שפעולה אחת הובילה אותי לאדם היחיד שיכול היה לאלץ אותי לחשב מסלול מחדש, בין שרציתי בזה ובין שלא.
עד שאנדרי בגדן הופיע בחיי הכול היה פשוט.
השתתפתי במרוצי מכוניות, עשיתי את העבודה, אבל לא שכחתי ולו לרגע מהתוכנית שלי, חיכיתי להזדמנות. אבל עכשיו אני על הרדאר של "המנקה", וכל עוד הוא חושב שאני מסתירה ממנו משהו, הוא לא יניח לי.
הבעיה היא שאם הוא יגלה את הסוד שלי, אין לדעת מה הוא עלול לעשות, או גרוע מזה – לא לעשות.
לא נשארה לי ברירה אלא לקחת חלק במשחק של אנדרי.
רק כדאי שיזכור משהו – אני משחקת מלוכלך.