``האני והלא מודע`` יכול לשמש כבסיס כללי מצויין לתורתו של קארל גוסטב יונג ולכמה ממרכיביה וממושגיה העיקריים: הארכיטיפוסים, הטיפול בנברוזות, ``אני``, ``צל``, ``אנימוס ואנימה``. כל אלה מוסברים בספר גם על ידי דוגמאות רבות ומפורטות להמחשת התיאוריות. הספר שימש - מאז ראתה מהדורתו זו אור (בגרמנית) ב1934- - הן את מי שהתעניין בפסיכולוגיית המעמקים והן את הפסיכיאטר המטפל.
בספר שני חלקים - האחד עוסק ב``השפעותיו של הלא-מודע על התודעה`` ואילו חלקו המפרה השני עוסק ב``אינדיוויאוציה``, כפי שיונג עצמו הגדיר את הנושא: ``האינדיוויאוציה פירושה - להיפך לפרט, אנו נעשים אנו-עצמנו ככל שהאינדיווידואליות היא לדידנו ייחודנו הפנים-פנימי, האחרון עד תכלית, שאינו ניתן להתשייב עם זולתו. אפשר לתרגם זאת גם ל``התעצמות`` או ל``הגשמה עצמית``.
ספר זה, יחד עם קבוצת ספרים נוספת (אשר ראתה אור ב``דביר`` - פסיכולוגיה אנליטית וחינוך, הפסיכולוגיה של הלא מודע ועל החלומות) מצטרף כנדבך חשוב בתורתו של אחד מגדולי ההוגים של המאה והוא מהווה פרוזדור חשוב להבנתה.
ק.ג יונג (1961-1875), הפסיכיאטר השוויצרי הנודע, היה תלמידו של זיגמונד פרויד ועבד עמו בשיתוף פעולה. ב1912- נעשו חילוקי הדעות שביניהם חריפים ביותר, דרכיהם נפרדו והם נעשו יריבים קשים זה לזה. יונג פיתח את הפילוסופיה שלו, שאותה כינה ``פסיכולוגיה אנאליטית``. במותו הותיר אחריו יצירה ענפה ותרומה קמרוית לפסיכולוגיה. הדגש שהניח יונג בהיבטים הרוחניים של הטבע האנושי סיפקו ניגוד רב חשיבות לעמדתו של פרויד.
בהדפסה