דוסטויבסקי החל לכתוב את החטא ועונשו בשנת 1865, כאשר היה בן ארבעים וארבע, ואף הוא כגיבורו, היה שקוע בחובות עד צוואר. התשועה ממצבו זה, כך האמין, אינה אלא ברווחים מהירים על-גבי שולחן ההימורים שבעיר ויסבאדן, שם השקיע את שארית הכסף שלווה מטורגנייב ומאחרים –והפסידו עד לפרוטה האחרונה. באותם הימים, בשעתו הקשה ביותר, בימים של השפלה וחרפת רעב, נכתבו הדפים הראשונים של החטא ועונשו.
תחילתה של היצירה הגדולה היתה בטיוטת סיפור, סיפור בעל אופי וידויי שנכתב בגוף ראשון יחיד, אך דוסטויבסקי לא היה מרוצה מהתוצאה ורעיון הרומן הגדול החל לקרום עור וגידים. וכך תאר המחבר עצמו, במכתב שנשלח מוויסבאדן בספטמבר 1865, את תווי העלילה של היצירה: "רומן זה יהווה חקירה פסיכולוגית באשר למהות הפשע. יהיה זה רומן המתרחש בימינו והמעשים המתוארים יתרחשו בשנה זו עצמה; איש צעיר, לשעבר סטודנט באוניברסיטת פטרבורג ועני מרוד, מתמכר לרעיונות 'אפויים למחצה' הנפוצים באותם הימים. עקב מצבו הנפשי המעורער, הוא גומר בלבו לעשות מעשה שיחלץ אותו ממצבו הנואש ומחליט לרצוח זקנה, מלווה על משכון; אישה טיפשה, קמצנית חרשת וחולה... אשר לכאורה אין כל הצדקה לקיומה בעולם וכו'. אשר על כן הוא גומר אומר להרגה, לשדוד את כספה... ולאחר מכן לצאת את ארצו ולבלות את שארית חייו כאזרח ישר מן השורה העושה את חובתו לאונושת..." – אך כיודע, לא כך נתגלגלו הדברים בעלילה מדהימה זו.
החטא ועונשו נחשב לאחד מיצירות המופת של הספרות העולמית והשפעתו היתה ועודנה עצומה. פעמים רבות עובד הרומן לבימה ולמסך הקולנוע. זוהי יצירה נצחית במובן זה שהיא חושפת את מעמקי נפש האדם ועוסקת בבעיות הקיום האנושי בכל דור, ובכל מקום.
אזל