אחת לחודש, בפייסטה של 'נוצ'ה סנטיאגרה', לובשת סנטיאגו דה קובה חג, וההמונים יוצאים לרחובות לשיר, לרקוד, לשתות וגם להתאהב. סיפורי 'הלילה של סנטיאגו' מתארים הן את ההווי הקובני המיוחד הזה: רקדנית בקרנבל הנקרעת בין שני מתופפי קונגה המקנאים לה, גיבן המוצא אהבה ב'ליל כל הניסים', מחלק לחמניות שמחלק את אהבתו במנות קטנות, קובני החי במיאמי ויחסיו הטעונים עם עברו ועם אחותו הקטנה, גנב אופניים רדוף שדים, נהג משאית זקן שנתקע בעלייה ועושה את חשבון חייו לאחור, שני קוטפי קוקוסים קשישים הנאבקים על אותה טריטוריה, נערה שחתנה נטש אותה והיא מגדלת רולים בשיער, אישה רעבה שמצמיחה סיר פלא על הראש, חזירה שהמאהב שלה נשחט, כלב המשתין על פסל של צ'ה גווארה, צ'יקה שיום הולדתה נחוג פעמיים בשנה, מכונית הנגררת על ידי גורר שיכור בדרך לשום מקום.
אלה ואחרים הם גיבורי סיפורי 'הלילה של סנטיאגו', שכמו נכתבו בידי סופר קובני, אבל מחברם הוא ישראלי, ירון אביטוב, ששהה בשנים האחרונות בקובה ולמד את תרבותה. הסיפורים אנושיים ומצחיקים, ססגוניים ומוזרים, בעלי גוון חברתי רגיש, נקרים בשטף, ומאירים בחום את העם הקובני על שלל דמויותיו: מחלקי מים, ספסרי דלק, מאעכרים לכל דבר ועניין, ורקדניות זקנות, שהבמה שלהן היא הרחוב.
סיפורי 'הלילה של סנטיאגו', כתובים בחלקם כאגדות, בתערובת ססגונית של ריאליזם ופנטסיה - ומעניקים לקורא צוהר נדיר לתרבות הקובנית ואורחותיה. עם זאת, איכויותיהם אינן קשורות בהכרח רק למקום ולזמן, שקפא בקובה על שמריו ומנציח עולם הולך ונעלם, והוא יכול להזכיר הווייה שהיתה קיימת בארץ עם קום המדינה - הוויות עוני של חולמי חלומות.
אזל