נעים להכיר, צילה גזנג
לאחר שירות צבאי, למדתי ביולוגיה וביוכימיה, ויישמתי לימודיי בעבודת מחקר במכון וייצמן למדע, ברחובות עיר מגוריי. מרבה לטייל בארץ ובעולם, כשהדגש הוא על מפגש אנושי, תופעות טבע, תרבות וארכיאולוגיה.
איך קרה שאת כותבת שירה?
שירה היא שפת הלב. כמי שבאה מעולם המדע הריאלי, מצאתי בשירה דרך לירית לומר הרבה - במעט מילים. לבטא מחשבה, רעיון, הרגשה בנגיעה בעיקר, מבלי לטבוע בים של מילים.
איזו משמעות יש לאהבה בשירייך?
אהבה היא תדר מעודן, חף מכל נגיעה שלילית, תדר המאגד חסד ונתינה לשמם.
זה המרחב בו אדם גם שייך וגם חופשי, תוך שמירה על זהותו בתוך היחד.
אהבה ונתינה הן שתי איכויות החוברות לכדי ישות אחת, והן שזורות זו בזו כשני סלילי ד.נ.א.
מהו יחסך לזמן בשירייך?
אין זמן. מה שהיה הוא שהווה, הכול מתרחש בו בזמן - עכשיו, ברגע זה.
רק אנו, בני האדם זקוקים להגדרות של עבר והווה. ואילו העתיד - טרם ארע, אז איני מתייחסת אליו.