לַנְּסִיכָה מַגְנוֹלְיָה וְלַנְּסִיכָה אָכִילֵאָה יֵשׁ תָּכְנִית מֻשְׁלֶמֶת לְמִפְגַּשׁ הַנְּסִיכוֹת הַמְּיֻחָד שֶׁלָּהֶן.
הֵן מִתְחַפְּשׂוֹת — תִיק־תָק! קוֹפְצוֹת — פְלִיק־פְלָק!
קְצָת קַרְיוֹקִי — טִידִי־דָאם! קְצָת חֲטִיפִים — יָאמִי־יָאם!
אֲבָל אָז מִפְלֶצֶת מַרְגִּיזָה הוֹרֶסֶת לָהֶן אֶת כָּל הַכֵּיף. וְאוּלַי לֹא?
כִּי כְּשֶׁהַנְּסִיכָה בְּשָׁחֹר יוֹצֵאת לִמְשִׂימָה, הַכֵּיף רַק מַתְחִיל.