הספר השחור

“… ואם מתת, באיזשהו רגע נורא, כיצחק בעקֵדה? … אוקיי, אז יאללה, תקים את עצמך לתחייה. נכון שיש לחץ מסוים של אדמה עליך, רק שכולו איזה מטר, אז תחפור כלפי מעלה, תדחוף את רגבי העפר. כן תולעים, לא תולעים, לא משנה, נגיד אפילו שלד. תוציא קודם יד אחת, ואז את השנייה, ואת הראש. עוד מאמץ קטן, והנה, החזה, האגן, הרגליים. אתה בחוץ. עמוֹד, הזדקף, העלה עור וגידים ובשר. הו, הנה הדם זורם.ותרקוד על הקבר שלך. … נחמי, מה אתה מקשקש? אולי פשוט תכתוב סיפור. תמציא, בלי לחשוב בכלל, כזאת מין אגדה, קצת מופרעת, קצת מפחידה, לא-לילדים, בהמשכים, כי שוב ושוב תחזור אל עצמך. … בארץ רחוקה רחוקה, מעבר להררי חושך, בסמוך ליער גדול ושחור, בכפר קטן, חיה לה ילדה ושמה גרטשן…”