גַּל: טוֹב, אָז כָּאן אֲנַחְנוּ צְרִיכוֹת לִכְתֹּב אֶת תַּקְצִיר הָעֲלִילָה שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ כְּדֵי שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּקְרָא יַגִּיד: ״וַּאוּ! מָה זֶה הַסֵּפֶר הַמְּעַנְיֵן הַזֶּה עַל שְׁתֵּי הַיְּלָדוֹת הַמַּגְנִיבוֹת הָאֵלֶּה!״
תָּמַרָה: אַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לִדְחֹס עֲלִילָה שֶׁל סֵפֶר שָׁלֵם בְּפִסְקָה אַחַת.
גַּל: רַק צָרִיךְ לְעוֹרֵר סַקְרָנוּת: הַכֹּל הִתְחִיל בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל כְּשֶׁרָצִינוּ לְהֵרָשֵׁם לַסַּדְנָה לִכְתִיבָה יוֹצֶרֶת שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם. אֲבָל אָז גִּלִּינוּ שֶׁאֵין לָנוּ מַסְפִּיק כֶּסֶף…
תָּמַרָה: וְאָז הֶחְלַטְנוּ לִפְתֹּחַ קַיְטָנָה וְאַף אֶחָד לֹא נִרְשַׁם וּכְבָר הָיִינוּ בְּטוּחוֹת שֶׁהַכֹּל אָבוּד, עַד שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִגִּיעוּ הַתְּאוֹמִים.
גַּל: וְאָז זָכִינוּ בַּלּוֹטוֹ, וְטַסְנוּ בְּמָטוֹס, וּפָגַשְׁנוּ דּוֹלְפִין שֶׁשְּׁמוֹ נַחוּם וְזֶה נִגְמַר לֹא טוֹב כִּי…
תָּמַרָה: שְׁשְׁשְׁ, גַּל! אַתְּ מְגַלָּה יוֹתֵר מִדַּי.
גַּל: אוֹקֵי, אָז רַק נוֹסִיף שֶׁגַּם הָיְתָה רוּחַ רְפָאִים עַל סְפִינָה וְאָז נָסַעְנוּ אָחוֹרָה בַּזְּמַן וְ…
תָּמַרָה: עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת???
גַּל: אֲנִי מְעוֹרֶרֶת סַקְרָנוּת!
הַקַּיְטָנָה לְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת הוּא הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בַַּסִּדְרָה ״יַנְשׁוּפוֹת״.