הַקְּסוּמִים אֲפִלּוּ לֹא יָדְעוּ שֶׁהֵם כָּאֵלֶּה. הֵם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים רְגִילִים – שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת מִישֶׁל וְאֶמֶלִי וְהָאַחְיָן עִילַאי-לָבִיא – שֶׁנִּקְטְפוּ לְפֶתַע מֵהַבִּלּוּי בַּפַּארְק לִמְשִׂימָה חֲשׁוּבָה. בַּזְּמַן הָאֲמִתִּי שֶׁל הַהוֹרִים הֵם יַחְזְרוּ כְּהֶרֶף עַיִן, אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֵר יַסְפִּיקוּ לְהִתְאַרְגֵּן וּלְקַבֵּל הַנְחָיוֹת מִסֶּסִילְיָה, לָצֵאת לְמַאֲבָק חָשׁוּב וְגַם לָשׁוּב מִמֶּנּוּ. כִּמְעַט...
בָּעוֹלָם הָאַחֵר מְקַבֵּל כָּל אֶחָד מֵהַקְּסוּמִים כֹּחַ מְיֻחָד מִשֶּׁלּוֹ, יְכֹלֶת שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בָּעוֹלָם הָרָגִיל אוֹ בַּפַּארְק. אֲבָל אֶת אֹמֶץ הַלֵּב, הַנְּחִישׁוּת וְהַנְּכוֹנוּת לְהֵאָבֵק עַל מַה שֶּׁחָשׁוּב בֶּאֱמֶת – הֵם הֵבִיאוּ מִתּוֹךְ עַצְמָם, מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם תָּמִיד, בְּכָל מָקוֹם וּזְמַן.