הרב קוק-הישראלים

אַבְרָהָם יִצְחָק הַכֹּהֵן הָיָה יֶלֶד מְיֻחָד בְּמִינוֹ: נָבוֹן וְלַמְדָן, מִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל נִימֵי נַפְשׁוֹ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, אֲבָל גַּם בַּעַל דִּמְיוֹן מֻפְלָג וְשׁוֹפֵעַ סַקְרָנוּת וְאַהֲבָה לָעוֹלָם, לַטֶּבַע וְלִבְנֵי אָדָם.
הוּא נִמְשַׁךְ אֶל תּוֹרַת הַסּוֹד וְהִתְעַמֵּק בָּהּ, וְנַפְשׁוֹ רָגְשָׁה. סִפְרֵי הֶהָגוּת וְהַהֲלָכָה שֶׁכָּתַב מְאִירִים בְּאוֹר יְקָרוֹת וְשִׁירָתוֹ מַרְעִידָה לְבָבוֹת.
וְאוּלַי יוֹתֵר מִכֹּל הִטְבִּיעַ הָרְאִיָּ"ה חוֹתָם עָמֹק עַל הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וְעַל הַצִּיּוֹנוּת. חֲזוֹן שִׁיבַת צִיּוֹן שֶׁדָּבַק בּוֹ כְּחֵלֶק מֵאֱמוּנָתוֹ הָעַזָּה בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה לָעוֹלָם כֻּלּוֹ, פָּרַץ סְיָגִים וְחוֹמוֹת, מָשַׁךְ אַחֲרָיו רַבִּים, אַךְ גַּם עוֹרֵר וִכּוּחַ נוֹקֵב וְהִתְנַגְּדוּת מָרָה.
הַיָּשָׁן יִתְחַדֵּשׁ וְהֶחָדָשׁ יִתְקַדֵּשׁ, הוּא עָנָה לְרָבַּנֵי הַיִּשּׁוּב הַיָּשָׁן שֶׁהִזְדַּעַזְעוּ כְּשֶׁתָּמַךְ בְּאָמָּנוּת, בַּחֲלוּצִים וּבַשָּׂפָה הָעִבְרִית. וְלַחִלּוֹנִים שֶׁמָּתְחוּ עָלָיו בִּקֹּרֶת הֵשִׁיב: מִי שֶׁאָמַר עָלַי שֶׁנִּשְׁמָתִי קְרוּעָה – יָפֶה אָמַר. בְּוַדַּאי שֶׁהִיא קְרוּעָה. אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְתָאֵר בְּשִׂכְלֵנוּ אִישׁ שֶׁאֵין נִשְׁמָתוֹ קְרוּעָה. רַק הַדּוֹמֵם שָׁלֵם.
הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁהִשְׁכִּים עִם שַׁחַר לְהִתְפַּלֵּל עִם הַגְּדוֹלִים, חָלַם כָּל חַיָּיו עַל עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר: עוֹלָם שֶׁל יֶדַע וְיֹפִי, אֱמוּנָה וְאָמָּנוּת, וְלֵב פָּתוּחַ לְכָל הָעַמִּים וּלְכָל בְּנֵי הָאָדָם. מוֹרַשְׁתּוֹ לֹא שָׁקְטָה וְלֹא נִרְגַּע הַוִּכּוּחַ סְבִיבָהּ. אִישִׁיּוּתוֹ הַנְּדִירָה, שִׂכְלוֹ הֶחָרִיף וְרוּחוֹ הַסּוֹעֶרֶת מְהַלְּכִים עֲדַיִן קֶסֶם, וְסִפּוּרוֹ אָרוּג בְּאַלְפֵי חוּטִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבְמֻרְכָּבוּתָהּ.