וידויי/ ברנדס יוכי

מפגש מפתיע ורב עוצמה בין שתי נשים פורש בפנינו סיפור מרתק, סוחף ורחב יריעה שראשיתו בפרעות קישינוב, המשכו בתחיית התרבות העברית באודסה ובתל-אביב הקטנה, וסיומו במדינת ישראל כאן ועכשיו. תמר, אשה צעירה שהתגרשה לפני זמן קצר, אוצרת תערוכה של ציירים שהקדימו את זמנם ונעלמו בתהום הנשייה. הציור שהיווה את ההשראה לתערוכה, שלופת את קרביה ונכנס לליבה, שייך לציונה, קשישה בת למעלה ממאה המסתגרת זה שנים רבות בביתה ומסרבת להיפרד מן היצירה. הסיפור שמספרת ציונה לתמר מפיח חיים במאורעות מכריעים ומעצבים בהיסטוריה היהודית והישראלית: העלייה השנייה והשלישית, הקונפליקטים הגדולים של יהדות אירופה ושל הציונות בראשית המאה, ותקומתה של התרבות העברית באודסה ובתל-אביב. הסיפור-וידוי הזה בוחן את האנשים שכוננו את המאורעות הללו באומץ, ברגישות מטלטלת, אבל גם בהומור, וקושר ללא הפרד בין חייהם שלהם ובין חיינו אנו. הוא גם כורך יחד שני גורלות של נשים יוצאות דופן, שחטא מכתיב את חייהן ואת אהבתן, ומצליח לשנות אותן ללא הכר. בוידוי עוסקת ברנדס בכישרון ובעדינות בנושאים שעלו גם בספריה הקודמים: כוחו של הסיפור, אפילו סיפורו של אדם אחר, להשפיע על חיינו, והאופן שבו כל פירוש מחודש של העבר מעצב את ההווה; הקשרים הסבוכים בין המרחב הפרטי והציבורי; שאלות של גורל ובחירה; והישרדותן ופועלן של נשים חזקות ולא שגרתיות בעולם גברי. אבל הפעם היא נוגעת בתבונה ובמקוריות גם בעצבים חשופים אחרים של הקיום האנושי: הסכנות שאורבות, בעיקר לנשים, ביציאה החוצה, והמוות בחיים שגוזרת ההסתגרות בדלת אמות; האם אכן ניתן להחריב עולם ישן עדי היסוד, או שהעבר שאנו מבקשים לדחוק מאחורינו שב ורודף ומכריע אותנו; התמודדות עם אשמה ועם כפרה, וגם עם שאלות על מקומן ומשמעותן של האמנות והיצירה בחיינו, ויכולתן לעצב את גורלנו בדרכים לא צפויות.