האיזון המופלא בין רעיונות, דמויות, תחבולות ספרותיות, הזדהות ואירוניה עושה יצירה זו לאחת מיצירות הפרוזה המרכזיות בתולדות הספרות הגרמנית. לא את וילהלם ביקש גיטה לעצב כאן, אלא את הקורא: לא להציג חברה, אלא ליצור חברה באמצעות הרומאן- חברה שהאידיאלים שלה אינם מוגדרים בדיוק, אך היא שואפת לפתיחות אינסופית, לנכונות אינסופית לקלוט ולהתפתח, על פי תפיסתו ההומאניסטית של גיטה עצמו...
אזל