השם וטרוב מגיע עם ציפיות.
התפקיד שלי בעולם הזה פשוט וידוע: לעשות את מה שאבא דורש ולחיות את חיי בהתאם לתוכניותיו.
העתיד שלי נכתב מראש ועליי מוטלת האחריות לנהל את האימפריה.
ערכים ותיקים. שלטון ותיק. כסף ותיק.
כל מה שאני עושה חסר מטרה.
כל מה שאני עושה ריק מתוכן.
נשים, כסף, שליטה – הכול חסר משמעות.
עד שהיא הגיעה.
כשהוורד ממשפחת וולקוב הופיעה אצלי בבית, כנטל מחפיר שנמסר לי באופן אישי על ידי נסיך מבית וסילייב, התחלתי לסלול את דרכי.
נדרתי נדר לעזור לה לשוב לפרוח.
האש שלה צרבה אותי.
היא. היא. היא.
אבל אי אפשר לאהוב ורד ולצפות שהקוצים לא ידקרו אותך.
היא פצעה אותי עמוק מדי. ודיממתי.
הנשמה שלי ברחה.
וכל מה שנותר הוא מפלצת קרה ומחושבת.
אני וניימין.
לצרוב.
לחשוב.
לחלוב.
וטרוב.
מי שנכנס לעולם שלי כדי לשחק משחקים, צריך להתכונן להפסיד.
בסופו של דבר, אני תמיד מוצא את הקוץ ודוקר איתו.