יושב ושותק ורואה-זוטא

הַדְּבָרִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה הֵם כְּמוֹ זְבוּב מִתְקַצֵּף בְּטִפַּת
פְּרִי. אֲנִי מַכְנִיס יָדִי לְכִיסִי וּמוֹצֵא שָׁם מִישֶׁהוּ
יָשֵׁן כְּבָר אֵיזֶה זְמַן. מָה אֲנִי מְנַסֶּה לְהָבִין? אֶת
הַצֹּרֶךְ לִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, אֶת הַנִּסָּיוֹן לִמְחֹק אוֹתוֹ
מִבְּלִי לְהִקָּלַע לִכְאֵב נוֹרָא. אֲנִי נוֹגֵעַ בִּכְתֵפוֹ שֶׁל
מִי שֶׁעוֹבֵר בְּמַחְשְׁבוֹתַי, לְיַד צַלַּחַת סַכִּין מַזְלֵג,
וּמוֹדִיעַ לוֹ שֶׁגַּם הָאֵשׁ נֶאֱכֶלֶת בָּאֵשׁ
וְאֵין בָּזֶה כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַכְּאֵב