לספרות רחבה ועשירה זכתה ירושלים, העיר המקודשת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, אבל הספרות המקצועית שעניינה במפות עתיקות של ירושלים מועטה מאוד. בזכות המעמד המיוחד שקנתה לה העיר הקדושה הזאת בתודעת המאמינים, ראתה בה גם הכרטוגרפיה העתיקה את מרכז העולם כולו – וייחדה לה מקום נכבד במפות ההיסטוריות הכלליות ולאחר זמן גם ייחדה לה מפות משלה.
המפות העתיקות של ירושלים, אינן מפות מדידה מדוייקות, אלא שרטוטים וציורים מעשה ידי אמנים. מהם מבקשים לצייר את המקומות שהם מתארים כפי שהם, מהם אינם מבקשים אלא לצייר מסגרת היסטורית-דתית של מקום האירוע שהם מתארים. אלא שבין-כך-או-כך המפה העתיקה היא פרי יצירת מוחו של האמן המצייר, ולעיתים אף פרי דמיונו, וכך יש לראותה.
במפות העתיקות של ירושלים – כבמפות עתיקות בכלל – וביחוד במפות שאמניהן ביקשו לתת בהן תמונה מהימנה של המקומות המתוארים, מצויות ידיעות חשובות על כמה מן האתרים – המצודות, החומות, המגדלים, השערים, הכנסיות, המנזרים, המסגדים ומבנים גדולים אחרים – ולכן יש במפות האלה משום מקור היסטורי ללימוד מראה האתרים האלה והאירועים שארעו בהם. יחד עם זאת, אין ערכן של המפות האלה באמיתותן ובדיוקן ההיסטורי בלבד, אלא במיוחד באמנותן ובצורתן האסתטית.
בספר זה למעלה מ-120 מפות המתארות את העיר ירושלים מאז המאה ה-6 לספירה ועד לראשית העת החדשה. המפות נלקטו מהאוספים החשובים ביותר המצויים כיום בעולם בנושא זה. הטקסט המלווה אותן מנתח ומסביר את המפות על גרסותיהן השונות, ומסיק מידע חשוב מאוד על ההיסטוריה של העיר ירושלים הניתן ללימוד מן המפות.
המחבר, ד"ר ריכב (בוני) רובין עוסק זה שנים בלימוד ובהוראה של תולדות המפות העתיקות של ירושלים במחלקה לגיאוגרפיה של האוניברסיטה העברית. בסיורים הרבים שסייר בירושלים, עם תלמידיו וחבריו, למד להכיר יפה את המפות העתיקות של העיר, ובזמן שבדק את המפות כדי ללמוד מהן את המערך הגיאוגרפי- היסטורי של העיר לתקופותיה, ראה את חשיבות תרומתן.
אזל