ד"ר איתי שילוני מתאר בספר חדש את הניהול הישראלי ככוחני, צבאי, מאלתר, מזלזל בסדר ובתכנון וסובל משיגעון גדלות —
גם בארגונים עסקיים וגם בפוליטיקה. את השורשים של הניהול הישראלי, הוא אומר, אפשר לזהות כבר ביציאת מצרים.
ה"סמוך" וה"חפיף", הפמיליאריות, הישירות והבוז לסמכות ולהייררכיה פורמלית, הנטייה "לחתוך פינות", "להסתדר", "לקמבן" ולהסתמך על אלתור ועל פתרונות של הרגע האחרון, כל אלה מאפיינים מוכרים של התרבות הישראלית, שמתבטאים כמובן גם בתרבות העסקית והניהולית של חברות ישראליות. כל אחד מאתנו יודע שזו לא הדרך המקובלת לעשיית עסקים במקומות אחרים בעולם, ושמערכות היחסים בארגונים ישראליים שונות ממה שקורה בארגונים מקבילים בארצות הברית, באירופה, ובוודאי באסיה או אפריקה. גם חדירתה של התרבות הצה"לית למקומות העבודה האזרחיים, ועמה התפישה המקומית למערכות יחסים בין נשים גברים, הן חלק מהגנום הניהולי הישראלי. אבל מהו בדיוק "ניהול ישראלי"? איך הוא נוצר? כיצד הוא משפיע על מסגרות גדולות יותר, ואפילו על המדינה כולה? והאם, בסופו של דבר, ניהול כזה מתאים לעולם העסקים במאה ה־21 – או שיהיה עלינו לשנות כמה מהתפישות וההרגלים שלנו כדי להתאים אותו למציאות, כשם שסטארטאפ שמתבגר צריך לאמץ תרבות ארגונית של תאגיד בינלאומי?
גרסה מודפסת
מחיר קטלוגי: 68 ₪
המחיר שלנו: 57.8 ₪
הרווח שלך: 15 %
הוסף מודפס לסל