".... אמא יקרה, אני רוצה שתחבקי אותי ותספרי לי רק עוד סיפור
במיטה הגדולה שלך ושל אבא. רק סיפור אחד, שבסיומו העצוב תגידי
לי כמו שתמיד אמרת ´מתוק שלי, אבל זה לא אמיתי, זה רק באגדות.´
כל כך אני רוצה שתנשקי אותי ותגידי לי כשאת צוחקת ומדגדגת,
´תראה פשוש, מחר כשתתעורר הכל יהיה אחרת.´ אני רוצה ואני רוצה
ואני רוצה רק להגיד לך כמה אותך אני באמת אוהב.
"אבל אני מבין למה את עכשיו לא לצדי." את כבר לא יכולה לעמוד
בזה יותר. את שראית את חיותי כשהגחתי מתוכך, בחרת לא לראות
אותי קמל. איך אפשר לדרוש מאמא לראות פרפורי גסיסתו האחרונים
של ילדה. איך אפשר לדרוש מאמא לקבור את בנה המת..."
לאחר שאיבדה את אחיה, שנפטר ממנת סמים, יצאה נורית מץ למסע
ארוך בעקבות מכורים, מסע שהניב ספר מרגש וכואב, שנכתב על פי
עדויות אותנטיות של נרקומנים ובני משפחותיהם.
ס"ם, ילד טוב מבית טוב, מתוודע לראשונה לחשיש ולמריחואנה במהלך
מסיבת בר המיצווה של. אט אט הוא נסחף למערבולת ועובר, יחד עם
חבורת צעירים בני גילו, בכל התחנות האפשריות במסע אל ההירואין
והקוקאין הקטלניים. יחד עם ס"ם, שמתאר בלשונו המיוחדת את מה
שעובר עליו, חודרת נורית מץ לעולמם הפנימי של המכורים: לשקרים,
לבריחות, למאסרים, לנסיונות הגמילה ולמשפחות שנהרסו ככל שמעמיקה
הצלילה לעולם הסמים.
" נרקומנים הם כמו גחליליות, שזהירתן מתאפשרת בשל חומר כימי
המופרש מגופן, ואורן, הנראה לעיתים בזוהר קבוע ולפעמים בהבזק,
בוקע מתוכן כל הזמן. בדיוק כמונו המכורים, שבהשפעת הסמים נעטפים
בזהירות מתמדת משל עצמנו, אור שמסייע לנו לזהות אחד את השני,
ולגחליליות למצוא זה את זו. כן, אנחנו עדת גחליליות
341 עמודים.
אזל