כמיהה שברירית

סופיה
סופיה יודעת מה זה אומר להרגיש כמו פרס ניחומים.
היא צעירה מדי.
לא בלונדינית.
וממש לא נסיכת קרח.
אחותה היא – הייתה – כל הדברים האלה. כליל השלמות. עד שכבר לא. עד שהיא ברחה כדי לחיות עם האויב ונטשה את הארוס שלה.
כעת סופיה נמסרת לדנילו במקום אחותה, בידיעה שלעולם לא תהיה יותר מאשר תחליף. ובכל זאת, היא לא מפסיקה להרגיש כמיהה אל אהבתו של הגבר שרצתה עוד כשהיה שייך לאחותה. 

דנילו
דנילו הוא גבר שרגיל לקבל את מבוקשו – עוצמה, כבוד, נסיכת הקרח שכולם רדפו אחריה.
עד שגבר אחר גוזל את כלתו לעתיד. 
דנילו יודע שעבור גבר במעמדו, אובדן ארוסתו עלול להוביל לחרפה.
גאוותו פצועה.
הוא צמא לנקמה.
וזהו שילוב קטלני – שילוב שדנילו אינו יכול להניח לו, גם לא כאשר נערה מיוחדת לא פחות תופסת את מקומה של אחותה כדי לפייס אותו. 
אלא שיש לה פגם אחד – היא לא אחותה.
דנילו לא מצליח לשכוח את מה שאיבד, אך הוא עלול לאבד את מה שקיבל.