כְּשֶׁהַשֵּׁנָה בּוֹרַחַת
וְהַחֲלוֹם בּוֹרֵחַ,
אֲנִי יוֹשֵׁב לִי
עַל הַסַּפְסָל שֶׁל הַיָּרֵחַ.
סוֹפֵר שָׁם כּוֹכָבִים
וּפוֹגֵשׁ גַּמָּד קֵַרֵחַ,
שָׁם רָחוֹק רָחוֹק
עַל הַסַּפְסָל שֶׁל הַיָּרֵחַ.
הַאִם קבִַּלְתֶּם בְּהַפְתָּעָה כַּרְטִיס לַיָּרֵחַ? אֲנִי כֵּן.
זֶה קָרָה לִי בְּלַיְלָה שֶׁל כּוֹכָבִים. אִם אֵי פַּעַם, גַּם אַתֶּּם תְּקַבְּלוּ כַּרְטִיס, בְּבַקָּשָׁה, שִׁמְרוּ עָלָיו בַּמָּקוֹם הֲכִי סוֹדִי, לְמָשָׁל בֵּין הַחֲלוֹמוֹת וּבֵין הַשִּׁירִים.
בְּאַהֲבָה
שְׁלוֹמִית כהן אסיף