ליילה רובינסון לא משוגעת, היא פשוט סובלת מאהבה נכזבת, אבל הגיע הזמן להתקדם הלאה. די למעקבים, די לשיחות ודי לאובססיביות.
מה שהיא צריכה זו הסחת דעת. הבחור כחול העיניים שהיא שבה ופוגשת ברחבי הקמפוס עשוי בהחלט לספק לה אחת, רק חבל שהוא המרצה החדש לשירה.
תומאס אברמס הוא אומן טיפוסי – גס רוח, יהיר ונתון למצבי רוח – אבל המבטים העזים והגידופים שלו אינם מפחידים את ליילה. היא אולי לא המשוררת הכי טובה שיש, אבל טובה מאוד בקריאה בין השורות. מתחת לחזותו הדוקרנית תומס סובל מבדידות וליילה רוצה לדעת למה.
היא אובססיבית בעניין.
בחיים לפעמים לא מקבלים את מה שרוצים, אבל לפעמים בחורה עשויה למצוא את עצמה מתנשקת עם הפרופסור שלה במחסן של בר. לפעמים הוא עשוי לנשק אותה בחזרה כאילו לא ינשק אותה שוב לעולם. הוא עשוי לנשק אותה עד שהיא תשכח את אהבתה הנכזבת, עד שהיא תשכח את הכללים ותעז לנסות להשיג לעצמה את מה שאינו שייך לה – אותו.
