קְפִיץ רוֹצֶה לִקְנוֹת...
הַכֹּל!
הוּא יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ?
לֹא!
הוּא יִצְטָרֵךְ לִבְחֹר?
כֵּן!
קְפִיץ קִבֵּל אֶת דְּמֵי הַכִּיס שֶׁלּוֹ‚ וְעַכְשָׁו הוּא רוֹצֶה לִקְנוֹת הַכֹּל‚
אֲבָל שְׁלוֹשָׁה גְּזָרִים לֹא מַסְפִּיקִים כְּדֵי לִקְנוֹת הַכֹּל‚ אָז אִמָּא שֶׁל קְפִיץ אוֹמֶרֶת לוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לִבְחֹר. הַצֹּרֶךְ לִבְחֹר לֹא נִשְׁמָע לוֹ כָּל כָּךְ כֵּיף‚ אֲבָל אַחֲרֵי קְצַת מַחְשָׁבָה וּקְצַת חֶשְׁבּוֹן‚ קְפִיץ מִתְרַגֵּשׁ לִבְחֹר בְּמָה שֶׁהֲכִי שָׁוֶה אֶת הַגְּזָרִים שֶׁלּוֹ.
וּמִתְבָּרֵר שֶׁלְּבַזְבֵּז בְּחָכְמָה - זוֹ הַרְגָּשָׁה נֶהֱדֶרֶת!