לונה והשקר

הוא התבונן בי כשלגם עוד לגימה מהמשקה שלו. אני משערת שזו הייתה הגרסה שלו ל'כן'. שימרתי את החיוך ופלטתי מהר, "אני רוצה לגבות את הטובה ממך."

הוא לא אמר כלום לזמן כה ממושך, עד שהייתי בטוחה שהוא יגיד לי ללכת לחפש ושהוא רק התבדח כל הזמן. ואז הבנתי איזו מחשבה מטומטמת זו הייתה. ריפלי מתבדח? בחלומות הוורודים שלי.

סודות הם מסוכנים. כשלוקאס ריפלי, הגבר שמשלם את משכורתי מדי חודש, הפקיד בידיי את אחד הסודות שלו, הדבר החכם מצידי היה להפנות לו עורף, אבל לא עשיתי את זה. עזרתי לו, אפילו שהוא לא הכי נחמד אליי, או הכי סבלן. למה? אולי זה מפני שאני יודעת איך זה לחיות עם סודות. 

עכשיו ריפלי מרגיש שהוא חייב לי, וכשמגיע הרגע שבו אחד הסודות שלי מאיים להרוס את כל מה שבניתי בעמל רב, אני פונה אל ריפלי שיחזיר לי טובה. אני עדיין לא יודעת האם זו הייתה ההחלטה הכי חכמה שעשיתי או ההחלטה הכי מטופשת?