לפְִעָמִים לנְופִּי קָשֶׁה ללָכֶֶת ליִשׁוןֹ,
ולְפְִעָמִים קַל לו יותֵֹר: בְדִּיוּקּ כְמּו לכְָל ילֶדֶ ויְלַדְָהּ.
הַסִּפּורּ הַפָּשׁוטּ מְתָאֵר בְאּופֶֹן חַי אֶת
הַהֲליִכָה ליִשׁוןֹ בְחַּייֵּ הַיוּםֹ־יוםֹ שֶׁל הַפָּעוטֹותֹ,
מְעורֵֹר אֶצְלםָ הִזדְַהּותּ ומְּעודֵֹד אותָֹם להְִשְׁתַּתֵּף.
נופִּי הַקָּטָן, הִגיִּעַ הַזּמְַן ליִשׁוןֹ,
עֲצוםֹ אֶת הָעֵיניַםִ, ותְוכַּל לחֲַלוםֹ.
ליַלְהָ טובֹ נגַיִּד עַכְשָׁיו, ושְֵׁנהָ מְתוקָּה,
מָחָר נשְַחֵׂק שׁובּ ונְצְִחַק, בַבַּיּתִ ובַּגנִּהָּ.