מלחמת העצמאות הביאה לעולם לא רק את מדינת ישראל אלא גם זהות חברתית ותרבותית חדשה, שבקעה מתוך הקרבות וחשבון הנפש שבא לאחריהם. זהות זו מצאה את ביטויה הראשוני, שבו היא שרויה עדיין על קו הגבול בין הוויית "יישוב" להוויית מדינה, בשירה הלירית שנכתבה במלחמה ותיכף לאחריה. בשירה זו, כפי שכתבוה משוררים ותיקים ויותר מזה המשוררים הצעירים בני דור הלוחמים עצמו, נקבעו לראשונה מוקדיו של המיתוס הישראלי, המשמש במרכזה של תחושת הזהות שלנו.
שירת מלחמת העצמאות כמעט שלא זכתה עד עתה להארה מקיפה ומדוקדקת בביקורת והספר שלפנינו הוא בבחינת ניסיון חלוצי. באמצעות הניתוח המדוקדק של שירים בודדים ושל קובצי שירים, של קינות ופזמונים כאחד, מבקש המחבר לחדור למסתריו של העולם הנפשי, שהגיע בתוך המלחמה לידי משבר וגילוי עצמי חדש כאחד.
דן מירון (יליד 1934) הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטה העברית ומן הבולטים במבקרי הספרות בישראל - הוא פרסם כעשרים ספרי מחקר וביקורת, ביניהם: "בין חזון לאמת - על ניצני הרומאן העברי והיידי במאה הי"ט" (זיכה את המחבר בפרס ביאליק), "בודדים במועדם" (על "הריפובליקה הספרותית העברית" בראשית המאה העשרים) ו"אמהות מייסדות, אחיות חורגות" (על הופעת שירת הנשים העברית).
אזל