לְדוֹרִי יֵשׁ בְּעָיָה. הִיא נוֹטָה לִשְׁכֹּחַ דְּבָרִים. לָכֵן הִיא גַּם הָלְכָה לְאִבּוּד לִפְנֵי זְמַן כֹּה רַב וְלֹא חָזְרָה הַבַּיְתָה לְאִמָּא וְאַבָּא. אֲבָל יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהִיא נִזְכֶּרֶת פִּתְאֹם בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ, מַחְלִיטָה דּוֹרִי לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכָּהּ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס בִּשְׁבִיל לִמְצֹא אוֹתָם. אֶל הַמַּסָּע מִתְלַוִּים כַּמּוּבָן יְדִידֶיהָ הַקְּרוֹבִים מַרְלִין וְנֵמוֹ, שֶׁיּוֹדְעִים דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם עַל מָה זֶה לְאַבֵּד בֶּן מִשְׁפָּחָה.
הַאִם תַּצְלִיחַ דּוֹרִי לִמְצֹא אֶת הוֹרֶיהָ וּמַהוּ הַיַּהֲלוֹם שֶׁל מִפְרַץ מוֹרוֹ?
הִצְטָרְפוּ לְדוֹרִי וְלַחֲבֵרִים הַוָּתִיקִים וְהַחֲדָשִׁים בְּהַרְפַּתְקָה מַסְעִירָה וְרַבַּת־תַּהְפּוּכוֹת.