כשכתב ז'ול ורן את 'קפיטן הטרס', בשנות השישים של המאה שעברה, נראה כבוש הקוטב הצפוני כמשהו רחוק אף מהמצאת הצוללת (שאותה חזה בספרו עשרים אלף מיל מתחת למים) אבל אמונתו של הסופר הצרפתי האהוב זה דורות על בני הנער ברחבי העולם. התגלתה כמצדקת וכנכונה – משלחות של חוקרים נועזים חתרו שוב ושוב אל עבר הקטבים – ממש כפי שז'ול ורן דמין, עד שהצליחו לתקוע דגל בקדקדו של כדור הארץ. גלוי הקטב הצפוני, כמו הטיפוס אל פסגת האורסט, הלהיב תמיד את דמיונה של האנושות שרוצה לראות בהתגברות האדם על הבלתי אפשרי, בעשיתו את מה שלא יאמן.
ההתחלה
האיש המסתורי, המתגלה אחרי שספינתו עברה על פני נקדת האין חזרה, הוא קפיטן ג'ון הטרס, מן הגיבורים בעל הנפש החוקרת, המציג שאלות ומנסה להשיב עליהן בתעוזה ובסיכון עצמי. החותר לחדור אל נבכי הבלתי נודע ולשלוף תהילה מלוע האימה, המשקיע הון כדי לציד ולאיש ספינה שתפליג אל יעד בלתי ידוע – הוא כיבוש הקוטב הצפוני. כבר בחלקו הראשון של הסיפור – המובא בכרך זה – משרטט ז'ול ורן באורח מלא חיוניות ומרתק את האנשים המאמינים בהצלחת המשימה לעומת המפקפקים ב"שגעון הזה" ואת תחילתו של המסע הגדול.
אזל