בעזרת מקורות היסטוריים, קולנועיים וספרותיים, בוחן ספר זה כיצד עיצבה החברה הישראלית את זהותה באמצעות ה"אחרים," הזרים, אלה שהוצאו והורחקו מתוכה ואלה שבתהליך איטי, כואב וקשה התקבלו אליה. המחברת מתמקדת במפגש המורכב בין ניצולי השואה ובין אנשי הארץ, ובשינוי ההדרגתי שהסתמן ביחסם של הוותיקים, המאמצים, אל אלה שזה מקרוב באו. הספר מתאר את המפגש הטעון הזה כמקרה בוחן אחד המעיד על תהליכים רבים ומגוונים, שבמהלכם ובעקבותיהם למדה החברה בישראל להכיר בזכויות, במרחבים ובזיכרונות זרים אחרים, חברה זו אימצה אותם אליה כחלק מההווייה והתרבות בישראל.