מקום זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי

מקום, זיכרון ומיתוס בקולנוע הישראלי העכשווי בוחן סרטים תיעודיים ועלילתיים ישראליים ואת האופן שתיאורים של נוף ושטח מספקים נקודת מבט ייחודית של הזהות היהודית ושל הזהות הישראלית. המחברת מדגימה כיצד המרחב הקולנועי הוא מְכל של האירועים העלילתיים, ולא זו בלבד אלא שהוא מאורע בפני עצמו ומטעם עצמו, שכן מרחב ומקום הם יסודות בעלי ערך במשא ומתן מתמשך על הזהות היהודית ועל הזהות הישראלית. הסרטים לוכדים את המראה של המקום והם גם רוקמים רשת עקבות, שאינן ניתנות לשליטה, של מערכות כלכליות, חברתיות ופוליטיות.

המרחב והמקום הם מאפיינים חשובים בזהות הישראלית. בעקבות שינוי התנאים גם התפיסה בנוגע למאפיינים הללו משתנה. כאלפיים שנים של גלות יצרו פער בין רעיון המרחב היהודי ובין האופן שמדינת ישראל המודרנית מממשת את הרעיון הזה. פער זה גדל מהקמת המדינה, וביטוייו בקולנוע הישראלי מרובדים. בספר זה המקום והמרחב משמשים הן מושא לניתוח והן כלי תאורטי. הניתוח הביקורתי של הסרטים עוקב אחר החלוקה בין המסגור הקולנועי ובין המסגור הציוני, ובה בעת גם אחר הקשר ביניהם. נקודת מבט חדשנית זו מאפשרת לנו להבחין במוטיבים רבי־ערך בתרבות העכשווית (מפות, גבולות, מחסומים ואזורים צבאיים) ובמיתוס היהודי (גן, מדבר, מים, ירושלים והמקום הקדוש).