משני עברי המעברה

בלילה סוער בשנת 1949 נקלעים לאותה זירת התרחשות ילד בן שלוש ואיש צעיר, שהקים את האוהל שבו הילד הזה חי. כמעט שישים שנה חלפו. שניהם בגרו והתפתחו בתחומי עשייה מגוונים, ועתה הם נפגשים שוב כדי לקיים את הפגישה ההיא, שלא התרחשה מעולם. בסדרה של דיאלוגים ומונולוגים הם מעמתים-שוזרים שתי כרונולוגיות: של הילד שפרץ מתוך המעברה, ושל החלוץ שלפני המחנה, שבגיל עשרים ושבע נדרש לעצב מציאות חדשה ומאז אינו פוסק לחלום על חברה אחרת. יוסי וצה ליישב דיסוננס של זהות. לובה רוצה להשמיע קול של דור שקלט, אך גם הוא הואשם בפער שנבקע בשנות החמישים.