אֵצֶל סַבְתָּא אֵין אַחַר כָּךְ,
אֵין מָחָר וְאֵין אוּלַי.
יֵשׁ רַק אוֹתִי – וְדַי.
הַקֶּשֶׁר בֵּין סַבְתָּא לִנְכָדֶיהָ הוּא קֶשֶׁר מְיוּחָד.
אֶלְעָד הַקָּטָן מְסַפֵּר כָּאן עַל סַבְתָּא שֶׁלּוֹ, שֶׁאֶצְלָהּ הָיָה לוֹ הֲכִי כֵּיף בָּעוֹלָם.
מורן סמואל, ספורטאית ומדליסטית פראלימפית בענף החתירה בסירה
(ובעברה גם שחקנית כדורסל).
היא פיזיותרפיסטית התפתחותית ובעלת תואר שני בחינוך והתפתחות בגיל
הרך.
נשואה ללימור ואמא לארד, רום ושגב.
זהו ספרה הראשון, והוא נכתב בהשראת הזיכרונות של דודתה -
סבתא של אלעד.