עוגיות המלח של סבתא סולטנה / דן בניה-סרי

כלה הנכנסת לחופתה בורה כתינוקת, וחתן שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו, הם גיבוריו של רומאן קצר זה, הכתוב בסגנון בארוקי. סיפור פשוט לכאורה, בשכונה ירושלמית אופיינית, המתגלה עד מהרה כעולם מוזר, שפועלת בו, כמעט בלי הפרעה, חוקיות מעוותת ומסוייטת. `עוגיות המלח` ראה אור לראשונה ב1980-, זכה ב``פרס ניומן`` ואזל מיד עם הופעתו. כעת, במסגרת ``הספריה``, הוא רואה אור מחדש במהדורה מורחבת ומתוקנת. מדברי הביקורת על כתיבתו של דן בניה סרי: כתיבתה מסוגננת על עולם פרוורטי, שהפכה את הפרוורסיה לגילוי של מעמקים. זו סופר, שעולמם של בני עדות המזרח משמ חומר ליצירותיו, בלא שהוא נעשה לרגע מה שמכנים כיום סופר עדתי. העדה כאן היא חומר ביד היוצר, היורד באמצעותה למעמקים של המין, המוות, התסכול והבדידות הנוראה של האדם, הסגור ב-ד` אמות של עולם חסר תקשורת, ושהיו בהווה הם גלגול של חיי אבותיו... גילוי ועדות לכך, שלסיפורת העברית היתה עדנה... גרשון שקד ``תגלית השנה``. אחד ההישגים הלשוניים הוודאיים והיותר מרשימים של הספרות העברית בשנים האחרונות - שילוב כמעט בלתי אפשרי שללשון דיבור פשוטה מאוד, ואפילו פרימיטיווית, עם עושר לשוני מדהים של עברית ספרותית מאוד ושורשית מאוד, המודעת יפה לכל מקורותיה, עתיקים כחדשים. כל אלה מותכים כאן למקשה אורגאנית אחת, שעם כל ``אי אפשרותה`` היא משכנעת להפליא. נילי מירסקי צריך לומר זאת פשוט: זה יפה עד מאד. כשאתה נתקל פתאום ביופי כזה, אתה נזכר כמה אתה זקוק לו... כוח הבעתי בלתי רגיל, הנוגע בדרך אמיצה בפגום, במכוער ובנורא. דרך אמיצה זו היא המאפשרת את ההתרוממות, את היכולת לגבש יצירת אמנות שהיא יפה עד מאוד. הישגו של סרי בולט מאוד בנופה של הסיפורת החדשה, בתואם הנדיר שבא בין אמנות הסיפור לבין המתואר המובע בה. בעובדה, שכל דבר ביצירתו, כל תג שבה, כל זווית וכל עניין, קשורים במשמעות ונושאים אותה... אריאל הירשפלד