קר לי בלב ובנפש. מישהו כתב היום בפייסבוק שהדליק בסצנה שהוא כותב תנור ("כל כך קר שהדלקתי תנור בתוך סצנה בספר הבא"). ואילו אני כבר שנים על גבי שנים בוראת בתוכי אמהות קטנות, שיחממו את לבי ויקלו עלי את החיים, שהם כשלעצמם קשים לי. ולולא האמהות שאני בוראת ומייצרת כחרוזים במחרוזת שהולכת ומתארכת ותכף תקיף את היקום, הייתי מתה מקור ומיאוש כפי שאני מרגישה היום.
דלילה מסל גורדון
קוקי, העוגות העירומות והאימהות הקטנות הוא מעין יומן – יומן דמיון ומציאות, חלום וערות. לשירי הספר הזה צריך להקשיב בשקט, באפלולית, כמו לחלומות. כשם שיש בספר הזה דמיון ומציאות, חלום וערות, הוא מורכב מצורות שונות, עמוקות ומיוחדות, של שירה ושירה בפרוזה – מעט שירים קצרים ופרגמנטריים, ובד בבד שירים ארוכים, יומניים באופיים, קולוסאליים מטבעם.