שברי החיים

כשהייתי בת חמש עשרה התאהבתי בג’ייק סטפנס, הבחור שלימים נעשה בעלי, הגבר שלקח את הנערה הנטושה והבודדה שהייתי והפך אותי לשלמה. אהבתו הייתה טהורה והוא העניק לי אותה ללא תנאים. כל יום איתו היה טוב יותר מקודמו וחייתי באגדה משלי, עד שהיא נקרעה ממני באכזריות.

 

אבל הסיפור הזה איננו על ג’ייק, הוא על הבל מַאדֶן, הגבר שפגשתי בעודי מנסה לאחות את שברי חיי. זה סיפור על גבר שחצן ויהיר שאומר ועושה מה שבא לו בלי להתנצל על כך, מעצבן, מכעיס ומשגע אותי, אבל גם מחזיר אותי לחיים.

 

שמי הוא סידני אליס וזה הסיפור שלי. הסיפור על הילדה מחוסרת הבית שהייתי, שגדלה להיות וטרינרית ופתחה את ביתה לכל החיות העזובות שהעולם הזה נטש לאנחות. זה הסיפור על האהבה שנקרתה בדרכי פעמיים; פעם אחת כאשר הייתה הדבר שהכי נזקקתי לו, ופעם שנייה כאשר חשבתי שהיא הדבר האחרון בעולם שהייתי צריכה.