דף הבית > שיחות עם הגידול שלי / נועה סחייק
שיחות עם הגידול שלי / נועה סחייק
מחבר:
סחייק נועה
הוצאה: שחר ליפשיץ
מספר קטלוגי: 800-210401
תאריך יציאה: 2011
לפני כשנה נתגלה אצלי גידול במוח.
תחילה חשבתי שהקשיים הגדולים ביותר שאצטרך להתמודד עִמם יהיו ניתוח הראש ותהליך השיקום. אט-אט התברר כי מדובר בגידול בכלי הדם במוח, שלא ניתן לנתחו, והשארתו במוח מהווה אף היא סיכון.
בעצם, חיכיתי שהרופאים יעשו בשבילי את העבודה.
הגעתי למבוי סתום. בדידות וחוסר ביטחון אפפו אותי כשסגרתי את שערי הרפואה בפניי. הייתי מיואשת, כמהה לחמלה ולריפוי. בעיקר בכיתי, שתקתי, הקשבתי, נאלמתי.
פניתי לכיוון המדיטציות.
התבוננתי פנימה לתוכי וגיליתי יד מושטת לעברי, בוטחת ושקטה. הייתה זו ידי שלי, שהציעה כי אנסה לגלות:
האם יש בתוך-תוכי כוח מרפא, שאוכל להיעזר בו ולהבריא.
פתאום גיליתי שאינני לבד. יש לי אותי, את עצמי, וזה לא מעט.
יחד בוודאי נמצא פתרון, יחד נוכל לגלות את הדרך הנכונה.
ישבתי אל שולחן הכתיבה, עם ערימת דפים ועט, והתחלתי לכתוב. כתבתי באופן אינטואיטיבי – שאלות והרהורים שעלו בי בערבוביה.
תחילה לא הבנתי למי מיועדים הדפים הרבים שאני כותבת. כתבתי, וכעבור כמה ימים גם עניתי. עתה ידעתי: אני כותבת אל הגידול שלי במוח! והוא ענה לי.
כך נערמו הדפים והפכו לספר.
תחילה בדקתי אם הגידול הוא אכן אויב המאיים על חיי, והאם הוא מתכוון להרוג אותי בסוף התהליך – או אז אכין בליסטראות כבדות-משקל ואצא נגדו בקרב אכזרי ובלתי-מתפשר.
איימתי שאשלח בו אש נוקמת ואשסע את מלתעותיו, שאבתר את איבריו, אטלטלם לכל עבר ואטיל אותם, עשנים וכתותים, אל תחתית השאול.
הגידול שלי הביט בי בשלווה וענה ברוגע:
"אינך מבינה שאנחנו לא במלחמה?
את לא צריכה לנצח אותי".
ברגע זה נשמתי לרווחה. איזה רגע מקודש... השלכתי ארצה את קשתי הדרוכה ואת חִציי המושחזים, והתחלתי לנהל שיחות ממושכות, כנות ועמוקות, עם הגידול שלי.
במהרה נרקמה בינינו מערכת יחסים קרובה של הבנה, חשיפה והתחשבות – יחסים מסוג חדש, שלא הכרתי עד כה.
נועה סחייק
תחילה חשבתי שהקשיים הגדולים ביותר שאצטרך להתמודד עִמם יהיו ניתוח הראש ותהליך השיקום. אט-אט התברר כי מדובר בגידול בכלי הדם במוח, שלא ניתן לנתחו, והשארתו במוח מהווה אף היא סיכון.
בעצם, חיכיתי שהרופאים יעשו בשבילי את העבודה.
הגעתי למבוי סתום. בדידות וחוסר ביטחון אפפו אותי כשסגרתי את שערי הרפואה בפניי. הייתי מיואשת, כמהה לחמלה ולריפוי. בעיקר בכיתי, שתקתי, הקשבתי, נאלמתי.
פניתי לכיוון המדיטציות.
התבוננתי פנימה לתוכי וגיליתי יד מושטת לעברי, בוטחת ושקטה. הייתה זו ידי שלי, שהציעה כי אנסה לגלות:
האם יש בתוך-תוכי כוח מרפא, שאוכל להיעזר בו ולהבריא.
פתאום גיליתי שאינני לבד. יש לי אותי, את עצמי, וזה לא מעט.
יחד בוודאי נמצא פתרון, יחד נוכל לגלות את הדרך הנכונה.
ישבתי אל שולחן הכתיבה, עם ערימת דפים ועט, והתחלתי לכתוב. כתבתי באופן אינטואיטיבי – שאלות והרהורים שעלו בי בערבוביה.
תחילה לא הבנתי למי מיועדים הדפים הרבים שאני כותבת. כתבתי, וכעבור כמה ימים גם עניתי. עתה ידעתי: אני כותבת אל הגידול שלי במוח! והוא ענה לי.
כך נערמו הדפים והפכו לספר.
תחילה בדקתי אם הגידול הוא אכן אויב המאיים על חיי, והאם הוא מתכוון להרוג אותי בסוף התהליך – או אז אכין בליסטראות כבדות-משקל ואצא נגדו בקרב אכזרי ובלתי-מתפשר.
איימתי שאשלח בו אש נוקמת ואשסע את מלתעותיו, שאבתר את איבריו, אטלטלם לכל עבר ואטיל אותם, עשנים וכתותים, אל תחתית השאול.
הגידול שלי הביט בי בשלווה וענה ברוגע:
"אינך מבינה שאנחנו לא במלחמה?
את לא צריכה לנצח אותי".
ברגע זה נשמתי לרווחה. איזה רגע מקודש... השלכתי ארצה את קשתי הדרוכה ואת חִציי המושחזים, והתחלתי לנהל שיחות ממושכות, כנות ועמוקות, עם הגידול שלי.
במהרה נרקמה בינינו מערכת יחסים קרובה של הבנה, חשיפה והתחשבות – יחסים מסוג חדש, שלא הכרתי עד כה.
נועה סחייק
אזל
לקוחות שרכשו את המוצר הזה, רכשו גם את המוצרים הבאים:
